סטיוארט כהן , במסתו שלושת הכתרים , המוקדשת לתורת הפרדת הרשויות , טוען בהכללה , כי המסורת המדינית היהודית , בהיותה מבוססת על הברית , חייבה את " חלוקת העוצמה בין משרות ותפקידים חוקתיים " . בתור שכזאת , היא אינה מסכימה " לשיטת ממשל , שבה מחזיק גוף יחיד , או קבוצה מסוימת , באופן בלעדי במלוא הסמכויות של הרשות המדינית " . בהתאם לטיעונו של כהן , הנחת יסוד זו של חלוקת העוצמה המדינית אינה חד - פעמית , אלא מרכזית , ו " השפעתה ניכרת " לאורך כל ההיסטוריה היהודית ו " בכל אחת מזירות הארגון הקהילתי היהודי " . טיעון כזה הוא " אנרכיסטי " במיטבו , כיוון שהוא פועל לריסון כוחה של הרשות המדינית המרכזית ומחליש אותה במודע . לפי פרשנותו של כהן , כל אחד משלושת ה " כתרים " שאב את סמכותו מברית ישירה ( וגם אחרת ) שנכרתה עם האל - ההתגלות בהר סיני ( שמו ' כ ) מיסדה את כתר התורה ; הברית עם אהרון ( במד ' כה ) הולידה את כתר הכהונה ; והברית עם בית דוד ( תהי ' פט ) ביססה את כתר המלכות . כהן פותח את ניתוחו 259 מיכאל קוכמן , בפרשו את פרשת עוזיהו בדברי הימים ב ( ראו הערה 253 לעיל ) , מציין הן ממד היסטורי ( "יחסים מעורערים ...
אל הספר