את התזה הידועה להלן אציג בשם הרב יונתן זקס , המנתח את מצוות התורה בשנת השמיטה . הרב פותח בניתוח הפסקה הנזכרת בראשית ימי העם העברי ובהסבר לבחירתו של אלוהים את אברהם : וה ' אמר : המכסּה אני מאברהם אשר אני עשׂה ? ואברהם היו יהיה לגוי גּדול ועצום ; ונברכו בו כּל גּויי הארץ . כּי ידעתּיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו , ושמרו דּרךְ ה ' לעשׂות צדקה ומשפט , למען הביא ה ' על אברהם את אשר דּבר עליו ( ברא ' יח , . ( 19 - 17 " צדקה ומשפט " הן המילים המכריעות ; ה " משפט " הוא המערכת החוקית , אבל קודמת לו ה " צדקה " , שהרב זקס רואה בה ביטוי של " צדק חלוקתי " ; שהרי חברה יכולה לשמור בקפדנות על החוק והמשפט , אבל בו - זמנית לאפשר בתוכה עוני ואבטלה בהיקף רחב . לכן יש צורך ב " צדקה " : " אמצעי הקיום , העושר , שהוא ברכת האל - מחולקים " בה לכלל החברה . הרב זקס מציין , כי עם ישראל בעיקרו היה עם של חקלאים ולכן מנסחת התורה את מצע הצדקה שלה במונחים של חברה חקלאית : מקּץ שבע שנים תּעשׂה שמטּה ... כּי יהיה בךָ אביון מאחד אחיךָ ... לֹא תאמּץ את לבבךָ ולֹא תקפץ את ידךָ מאחיךָ האביון . כּי פתח תּפתּח את ידךָ...
אל הספר