פרק ה בסיס בוושינגטון

את כל העובדות בהיבט האמיתי שלהן , הם מסוגלים ומוכנים לשקול מחדש את גישתם . שתי השאלות המעניינות אותם ביותר הן : . 1 יכולת הקליטה ו – . 2 יחסי יהודים – ערבים . חבל שרוב אנשינו כאן מכירים רק את סוג התעמולה הישן , המבוסס על רעיונות כלליים ועל עקרונות מופשטים . זה לא יפעל עכשיו ודאי לא כאן . המציאות בארץ – ישראל היא הקובעת עכשיו ולא עקרונות הציונות . מעט מאוד אנשים מאמינים ששיקום על הנייר של האמנסיפציה היהודית [ שוויון הזכויות ליהודים ] באירופה אכן יפתור את הבעיה היהודית . מה שברצונם לדעת הוא אם עלייה גדולה לארץ – ישראל היא מעשית ובאילו תנאים . ציונים מעטים מאד בארץ זו רשאים לדבר על השאלה הזאת מתוך הידיעה והסמכות הנחוצות . אני מתאר לעצמי שהגיעו אליך דיווחים על ועידת U . P . A [ המגבית הארץישראלית המאוחדת ] בקליוולנד . האירוע האופייני ביותר אולי היה נאומו של פרופסור אלברייט ( אגב , ה ' גוי ' הזה היה הנואם היחיד שדיבר עברית בוועידה הציונית , בפתיחה ובסיום של נאומו ( , שהכריז בגילוי – לב כי לפני עשרים שנה הוא היה ציוני רוחני בלבד , אך מה שקרה בגולה ובארץ – ישראל בעשרים השנים שחלפו הפך אותו לצ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב