כדי להפעיל תכנית ייצור המטפקת כמות חיובית של תפוקה אחת או יותר נדרשת , כמובן , כמות חיובית של תשומה אחת לפחות ( אקטיומת אי-האפשרות לייצר יש מאין ) i כדי להבטיח מקטימיזאציה של הערך המוטף , יש לבחור בתכנית ייצור ( אופטימאלית , ( שבה ההפרש בין ערך התשומות לערך התפוקות הוא מקטימאלי 17 . כיצד משיג אפוא היצרן את התשומות המאפשרות לו להפעיל את תכנית הייצור האופטימאלית ? התשובה על שאלה זו פשוטה , לכאורה : היצרן משיג את התשומות תמורת התפוקות המתקבלות בתהליך הייצו ; ר היצרן בוחר בתכנית הייצור הרצויה לו , והשוק קולט את התפוקות שהיצרן מציע ומטפק את התשומות שהוא מבקש . כל עיטקת חליפין שהיצרן עשוי להיות מעוניין בה היא אפשרית אפוא , ובלבד שהמוצרים שעליו לטפק במטגרת העטקה אכן עומדים לרשותו . ואולם , תשובה זו מעוררת שתי שאלות : האחת , כיצד משיג היצרן תשומות כדי להתחיל לייצר , כאשר עדיין אין בידיו תפוקות ? והשנייה , האם היצרן יכול לרכוש את כל התשומות הדרושות לתהליך הייצור - ובכמויות הדרושות ? התשובה על השאלה הראשונה קשורה להנחות של תורת היצרן . תורת היצרן היא תורה טטאטית , המניחה שהיצרן פועל במשך ייתקופה...
אל הספר