במהלכה של המאה ה 20 התחדדה המודעות לשוויון ההזדמנויות ולאיסור אפליה בעבודה מטעמים שונים , והחל להתגבש דגם השוויון התעסוקתי שמכוחו נדרש המעביד להעניק יחס שווה לעובדים הנתונים במצב שווה . על פניו מחייב דגם השוויון התעסוקתי להעניק יחס שווה לעובדים צעירים ומבוגרים כאחד . מכוח דגם השוויון התעסוקתי נראה לכאורה כי שוק עבודה המעניק יחס שונה לעובדים בשל היותם אזרחים ותיקים ( מבחינת גילם הכרונולוגי ) מפר את עקרון השוויון . שוק עבודה המאפשר להפלות עובדים מטעם גיל פוגע בזכותם של העובדים האמורים לקיום בכבוד אנושי , ומפר בכך את זכותם לקיום בכבוד כלכלי . אף על פי כן , איסור אפליה מטעם גיל לא זכה להכרה בין לאומית כמו איסור האפליה מטעמים אחרים כדוגמת הטעמים של מין או גזע . זה המצב המשפטי , למשל , באמנות של ארגון העבודה הבין לאומי . נדגים : אמנת ארגון העבודה הבין לאומי בדבר אפליה ( בעבודה ובמשלח יד ) משנת 1959 ( מספר ( 111 קבעה את הטעמים האוסרים אפליה בעבודה ולא כללה בהם את הגיל . שני טעמים המעוגנים בחובת הפרישה מהעבודה בגיל ביולוגי מסוים עמדו ביסוד אי הכללת הגיל בטעמים האוסרים אפליה בעבודה , ואלה הם :...
אל הספר