בחודש מאי 1985 התחלתי קורס קציני חי"ר . הייתי צעיר בצבא - רק שנה ושלושה חודשים . הגעתי לקורס קצינים היישר מקורס מ"כים , ללא ניסיון פיקודי . חששתי מכך . חששתי כי אף שהצבא החליט שאני בשל לקורס , אולי אני עוד לא . השקעתי בקורס . רציתי להוכיח את עצמי . הצלחתי להתבלט ולהצטיין . השתתפתי בסיכומי תרגיל , בדיונים מחלקתיים ... אך בדיונים בפורום הכולל של כל הקורס תקף אותי בכל פעם פחד הקהל . חשתי משותק . לא הצלחתי להביא את עצמי לשאול שאלות , להביע את דעתי . לעתים קרובות שמענו "מורשת קרב" או התקיים דיון בפורום של כלל הקורס עם מפקד הקורס - מי שהיה לימים אלוף בצה"ל , יום-טוב סמיה , ועם מי שלימים היה רמטכ"ל ושר הביטחון , שאול מופז . בכל פעם נאבקתי עם עצמי . רציתי לדבר , אך לא הצלחתי . חששתי להישמע טיפש , לומר דבר שטות . הזעתי . דפק לי הלב בעוצמה . הימים עברו והקורס הגיע לסיומו . התבקשתי בידי הצוערים במחלקה שלי להיות נציג המחלקה בשיחת הסיכום . הנחתי שאגיע מוכן עם נקודות רשומות ולכן אצליח להתגבר על פחד הקהל . שום דבר לא הכין אותי למה שעתיד היה לקרות באותה שיחת סיכום הקורס . במהלך הקורס מפקד המחלקה שלנו ...
אל הספר