נסכם מה שכתבנו עד עתה : התחלנו עם הרגש האישי - רגש הפליאה מול הטבע , הדומם , החי והאנושי . לעתים קרובות או רחוקות מתעוררת בנו התחושה או אולי התובנה , שיש " אי-שם" משהו גדול ונשגב , המעניק סדר ומשמעות ליקום . עצם ההכרה הזו תובעת מאתנו התחברות אמיצה לצדדים ה"גבוהים" שבנו , וחיים מעבר לצרכי היום-יום . היא מעוררת בנו " תודעה רוחנית , " "תחושת הנשגב . " אך מה לעשות עם התודעה הרוחנית הזאת ? האם כל מהותה חוויה רגעית וחולפת , משהו מעורפל שכל אחד ממלא אותו תוכן כרצונו ? כשהאנושות נמצאת לבד , עם כוחות השכל והרגש שלה בלבד , אין לה ברירה אלא לגשש באפלה . אך לפי היהדות אין זה גורלה של האנושות . לפני יותר משלושת אלפים שנה בקע אור גדול . כמענה לחיפושי האדם " ) תאמר שהבירה זו ללא מנהיג ( " ? קרע בורא עולם את המסך וגילה את דברו לנביאיו - בהתחלה לאבות האומה הישראלית , ואחר כך באופן מפורט יותר וכולל במתן תורה שלמה לאומה שלמה - עם ישראל . השתיקה האלהית הופרה - ומאז אנו הולכים לאור התורה ומנסים ליישם אותה בפועל במידה זו או אחרת של הצלחה או כישלון . " הגיד לך האדם מה טוב" ( מיכה ו , ח ) - מעכשיו אנו יודעים ...
אל הספר