היהודי , לבין ההשתעבדות לרצון הצוררים למען יתרונות אישיים , על חשבונו ולרעתו של הכלל היהודי . הביטוי הבולט ביותר לרציפות הפרסונלית שבין הנציגות הארצית להתאחדות הארצית היה המשך כהונתו של ליאו בק בראש הארגון החדש , עד לגירושו לטרזינשטט בינואר . 1943 אין ספק שהופעת שמו כיושב ראש ההתאחדות הארצית עודדה את היהודים שהשתייכו אליו , אם מרצון ואם מאונם . העדויות על תקופת פעילותו זו אינן מרובות , משום שרוב חברי ההנהלה שעבדו במחיצתו הקרובה נספו בשואה . מעדויותיהם של מעט הניצולים ומתיאוריו של ליאו בק עצמו לאחר המלחמה , מתקבל הרושם שהתרחק עתה , עוד יותר מקודם , משגרת הפעילות השוטפת . את רוב זמנו הקדיש לתפקידיו כרב , בבית הכנסת שברחוב לבטצוב , וכמורה במכללה למדעי היהדות , שהותר לה לפעול עד יוני . 1942 במסמכים הרבים של ההתאחדות הארצית , שנשתמרו בארכיוני מזרח גרמניה ונפתחו עתה לעיון החוקרים , רשומים בדייקנות כל המגעים האישיים או הטלפוניים עם הגסטפו , אך שמו של ליאו בק מוזכר בהם רק לעתים נדירות . הוא הדין לגבי החוזרים וההתכתבויות עם הקהילות שנשתמרו בארכיונים השונים . תקופת הגירושים בזה אחר זה נעלמו הפעי...
אל הספר