שירת ימה " ב מתפצלת , כידוע , לשירת קודש ולשירת חול . עיקר ההבחנה בין קודש לחול אינו מצד תוכנו של השיר , אלא מצד ייעודו . שירת הקודש ליטורגית , ובתור שכזו " מגוייסת " לצרכיה של תפילת קבע , ואילו שירת החול – ייעודה אישי . בהבדל היסודי הזה כרוכים שאר ההבדלים , כגון העובדה ששירת הקודש פיתחה מסורת משלה , ואילו שירת החול , שהיתה נטולת מסורת , קיבלה על עצמה את כללי הפואטיקה הערבית ואח " כ גם את כללי הפואטיקה האיטלקית . יוצרים , שהיו גם פייטני שירת קודש וגם כותבי שירת חול , גילו שתי זיקות נפרדות לחברה , מפני ששירת החול היתה קשורה לקהל שומעים ונדיבים , ואילו שירת הקודש – לבית הכנסת . רק לעתים רחוקות נתקרבו התחומים מצד הייעוד , כגון כאשר " ציון , הלא תשאלי " – שיר חול במקורו – נתקבל כקינה לתשעה באב , והפך ברבות השנים תשתית לפיוטי " ציונים . " שירת החול התפתחה בשלושה מרכזים גדולים : בספרד המוסלמית ( במאות , ( ה-10-12 בספרד הנוצרית ובפרובנס ( במאות ה , ( 12-15 - ובאיטליה ( במאות , ה-13-19 בזיקה אל הולנד במאות ה-17 וה , -18 כבר סמוך לראשית השירה העברית החדשה , שלדעת פגיס , החולק על אחרים , אין לרא...
אל הספר