בלק נכנס לבית הספר בתקווה 'לגלות את האמת , ' והמשימה הזאת משתלטת על כל הווייתו במהרה . עכשיו הוא כבר מבחין בסימנים שעל עורו , מבין שהם מצריכים קריאה , ויודע שהוא אינו יכול לקרוא אותם , שאין לו הכישורים לעשות זאת בעצמו . עם זאת , כשהוא פוגש את מנהל בית הספר , מתברר שהדבר היחיד שהמנהל יכול לעשות הוא לקרוא , ואפילו את זה הוא לא עושה כראוי , שכן הוא קורא את האותיות העבריות שעל הכלב כהרגלו משמאל לימין , והאיות והניקוד של שם הכלב אינם תואמים את הכיתוב עצמו . על כל פנים השם מתקבל : ' אם כך אף אנו יכולים לקרותו בלק' , ( 292 ) אומר המספר ומאמץ את השם . הדרך שבה הסוג או התיאור של בלק – ' כלב' – נעשה שמו הפרטי , ראויה לתשומת לב . שמות פרטיים נחשבו באופן מסורתי לסימנים מיוחדים שיש להם רפרנט אבל לא משמעות , כמו בהגדרה המפורסמת של ג'ון סטיוארט מיל : ( Mill ) ' שם פרטי הוא סימן בלי משמעות שאנחנו קושרים בראשנו עם רעיון של אובייקט , כך שבכל פעם שעינינו פוגשות בסימן או שהוא עולה במחשבתנו , נוכל לחשוב על האובייקט המסוים הזה' ( מיל , . ( 22 עם זאת , פילוסופים מודרניים , בהם גוטלוב פרגה וברטרנד ראסל , קבעו...
אל הספר