א. אופיו ומהותו של האזור שמחוץ ליישובי הקבע (תחום ההפקר)

עיון בספרות המקרא ובספרות המזרח התיכון הקדום מלמד , כי בחיי החברה הקדומה ובתודעתה , התקיימו שני ‘ מעגלים טריטוריאליים . ' האחד – הוא תחום מחייתם של אנשי החברה המובנית , תחום הקבע , והאחר – הוא התחום שמחוצה לו . יהא גודלה של החברה אשר יהיה ( בית אב , משפחה , שבט או עם , ( ויהיה אופיו של היישוב בו חייתה אותה חברה אשר יהיה ( בית , מחנה אוהלים , כפר , עיר , או כל יישוב קבע אחר , ( לעולם נמצא את שני התחומים הללו פועלים בתודעתה . כמו–כן , הם האמינו שתחום הקבע , שבו מצויים המשפחה , החברים , קברי אבות , מקדש האל וכל הרכוש , הוא התחום הבטוח והרצוי , ואילו המרחב שמחוץ לתחום הקבע 59 ראה למשל , J . D . Levenson עמ' 14 ואילך . הוא תחום בלתי רצוי , מסוכן ומזיק – הלא הוא תחום ההפקר . ביטוי לתפישה 60 דיכוטומית זו יש בדברי ה'סובל' ב"תיאודיציה הבבלית" : ( 133 אטוש את ביתי , ] אצא את עירי , ] ( 134 לא אחפץ קנין ] לא אחמד רכוש , ] ( 135 אמאס חקי אל , ארמס מצותיו , ( 136 אשחט בן בקר , אכל אשבע , ( 137 אלך אל ישימון–דרך , אגמא מרחקים , ( 138 אכרה באר , אשלח שטף מים , ( 139 אנוד כגנב מרחבי מדבר מדבריו של הנו...  אל הספר
מוסד ביאליק