איש החינוך אמור לקיים את התהליך האמפתי בסביבה בטוחה ומודרכת , ובטעויות מזעריות , שכן אי-אפשר להימנע לחלוטין מטעויות כל עוד בני אנוש מנהלים את השיחות ולא מחשבים . איש חינוך אינו פועל בחדר מיון , וברוב הפעמים יש לו זמן לתקן טעויות . גם אם כעס , התעצבן ודיבר שטויות ( ציפור הרפש , ( יש לו זמן לתקן זאת . יש לו גם זמן לעצור , לא לענות ולא להגיב בעת הכעס . גם אם ההמתנה הייתה שגויה והחניך פירש אותה בצורה לא נכונה , אפשר לתקן הכול . קשה לתקן טעויות רבות שהצטברו לאורך זמן , אולם טעויות מקומיות אפשר לתקן , בתנאי שהן הופכות מנוף לשיפור . חינוך משול לריצה למרחקים ארוכים , שעצירה קלה או סטייה קלה מהדרך אינן פוגעות בה . ואשר לחניך , בסביבה לימודית שאינה סובלנית ומתמקדת בעיקר בטעויות , חניכים עשויים לחוש לחץ ותסכול . הם לומדים שמסוכן לשגות , כי שגיאות הן סימן לחולשה , לנחיתות , לערך עצמי נמוך . לעומת זאת , סביבה לימודית סובלנית לטעויות משדרת מסר כי מותר לשגות ולעשות דברים לא מושלמים ועדיין להיות בעל ערך עצמי , אהוב ונערץ . בסביבה כזו חניכים לא ימהרו להגן על עצמם , להטיל אשמה על אחרים או לשקר . הם מבינ...
אל הספר