מגילת רות - כמוה ככלל סיפורי המקרא אינה יוצאת בהכרזה על מגמתה , אינה מציגה בגלוי מוסר השכל כלשהו . עובדה זו מותירה לקוראים כר נרחב להשערות . למדרש דעה מפורשת בדבר : "אמר רי זעירא המגילה הזאת אין בה לא טומאה ולא טהרה , לא איסור ולא היתר , ולא נכתבה אלא ללמדך כמה מתן שכר טוב לגומלי חסדים" ( רו'יר ב , יד . ( בדברים אלה כיון החכם לנקודה חשובה במחשבת היצירה שהרי המגילה מרבה לדבר בשבח החסד : נעמי מציינת את כלותיה על חסדן ומצפה כי ה' יזכן בגמול הולם : "יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי" ( א , ח (; גם בעז זוכה לשבח דומה מפי נעמי : "ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" ( ב , כ ) והוא שב ומברך את רות בזכות חסדה : "ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" ( ג , י . ( דמויות המגילה אכן מרבות בגילויי חסד , מעשים שלפנים משורת הדין : רות דבקה בנעמי אף שאינה חייבת לעשות כן , ולמרות הפצרותיה של חמותה ; היא דואגת לכלכלת חמותה , ואף בגאולתה היא עושה חסד עם בית נעמי , שהרי בזכותה לא יכרת שמו . אף בעז מתגלה כאיש חסד : הוא יוצא מגדרו לסייע לרות ...
אל הספר