אפשר לומר , כי כותרת הנאום השני של בובר על היהדות - "היהדות והאנושות " - יש בה במבט ראשון כדי לבשר על הסטת הדגש מהתמקדות בלעדית בשיח האתנו צנטרי הפנים יהודי , בחידודו ובליטושו , לעבר מהלך כלשהו של בירור היחס בין היהודים לסביבתם החברתית התרבותית . ואכן , למקרא הנאום השני תוך כדי השוואת תוכנו לנאום הראשון , בולט לעין בראש ובראשונה היעדרו של מושג ה " דם , " הוא הסמל לזרימה מעגלית של חיי החברה , התרבות והרוח בתוך הישות היהודית המכונסת והמםוגרת בתוך עצמה . יתר על כן ; נראה שאת מלוא כוחותיו הרטוריים המרשימים , שבנאומו הראשון השקיע בובר בקידומו של רעיון ה"הכרעה" שעל היהודים להכריע בין הזיקה לאומתם לזיקותיהם אל הסביבה , ניצל הדובר בנאום השני לשם פרישה של תפיסה דיאלקטית מורכבת יותר בכל הנוגע לקיום קיבוצי יהודי , תפיסה שיש בה מן הפשרה עם מבקריו מפראג . אם משימתו האינטלקטואלית המרכזית ב " היהדות והיהודים" הייתה כרוכה במציאת נוסחה להיפרדות סמלית , מכאיבה ככל הפחות , מן העולם החוץ יהודי , הרי ב " היהדות והאנושות " הוא חיפש דרכים לחיבור מחודש עם עולם זה . אפשר כמובן לטעון שמדובר בתפיסה דיאלקטית מק...
אל הספר