ספר זה מבקש לחקור את מקורותיה החברתיים התרבותיים של תופעת הציונות בפראג בשלהי ימי בית הבסבורג ולהתחקות אחר דרכם האידאולוגית של פעיליה הבולטים מאז גיבושו של רעיון הלאומיות היהודית בבוהמיה ועד להנחת היסודות לרעיון של מדינה דו לאומית יהודית ערבית בארץ ישראל . מבחינה כרונולוגית , מדובר בפרק זמן שראשיתו בשנים - 1899-1900 עת הוקמה בפראג אגודת הסטודנטים "בר כוכבא , " שהייתה המוקד של הפעילות הציונית בבירת בוהמיה עד - 1918 וסופו במחצית השנייה של שנות העשרים , שעה שכמה מבכירי "בר כוכבא" לשעבר בלטו בין מנהיגי הפלג הרדיקלי של אגודת "ברית שלום " בירושלים . "ברית שלום " הטיפה לקידומו של הסדר דו לאומי בין היהודים לערבים בארץ ישראל , ואנשי הפלג הרדיקלי בה תבעו להפכה מאגודה לעיון ולמחקר - כפי שהקים אותה מייסדה ארתור רופין ( 1876-1943 ) בשנת - 1925 לארגון פוליטי של ממש . מבחינה מתודולוגית , זהו מחקר פרוםופוגרפי ( ביוגרפיה אינטלקטואלית קבוצתית ) שבמרכזו שבעה אישים , והוא עוסק בחוויות החיים החברתיות התרבותיות שלהם , בהיבטים נבחרים של מפעלם האינטלקטואלי ובהשקפותיהם האידאולוגיות והפוליטיות : הוגו ברגמן , ( ...
אל הספר