ראשיתו של העשור השני מאז פטירתו של גרשם שלום מצוינת , בין השאר , בריבוי מפתיע של ספרים הדנים בדמותו ובמשנתו , במסגרת ניתוח קטעים שונים של התרבות , ההגות והספרות בת זמננו , הן בהקשר יהודי הן בהקשר כללי . שלום נתפס כיום כאחד ההוגים החשובים של המאה העשרים , ומורשתו נדונה בכפיפה אחת עם יצירותיהם של פרנץ קפקא , זיגמונד פרויד , ולטר בנימין , ז י ק דרידה , תאודור אדורנו , פרנץ רוזנצווייג , עמנואל לווינס ואחרים ' . תופעה זו מפתיעה משהו , שכן שלום שונה מכל ההוגים האחרים שבמחיצתם קבעוהו בעלי הספרים הללו , משתי בחינות : האחת , היקפה של כתיבתו ההגותית מצומצם מאוד , ועיקר חילו הוקדש למחקר היסטורי ; והשנית , הוא היחיד בין כל ההוגים הללו שקבע לעצמו את דרכו הרעיונית עוד בנעוריו , וביצע באופן עקיב את אשר הציב לעצמו במשך כל ימי חייו ללא סטייה או היסוס . הוא הציוני היחיד בכל החבורות השונות שבתוכן שובץ , והוא היחיד שישב ופעל בירושלים . בעוד כל ההוגים האחרים , בהם הוא נמנה , מצטיינים בהבעת הספק והמבוכה - מן הסימנים המובהקים המאפיינים את הגות שני הדורות האחרונים - הרי משנתו של שלום קבועה וסדורה , ושילובה עם...
אל הספר