בחברה הנוצרית באירופה בימי הביניים לא נתפסה יציאתן של נשים לרשות הרבים כחוסר צניעות . אף לא היתה לנשים כל בעיה לקחת חלק בחיי הכלכלה . אמנם , היו סופרים והוגי רעות יהודים ונוצרים שתיארו אותן כקלות דעת ובנוחות להתפתות , וכבר עמדנו על כך בהרחבה לעיל בפרק א , בדיון על תדמית האישה . ואולם , לא היתה לכך השפעה ממשית על זכותן לצאת אל מחוץ לביתן . סמכותן והשפעתן של נשות מעמד האצולה היו גדולים . אישה שירשה פיאודום החזיקה בידה סמכויות שלטוניות ניכרות . נשים אלה לא איבדו בפועל את רוב סמכויותיהן גם לאחר נישואיהן . רק באנגליה איבדה אישה יורשת פיאודום מזכויותיה אם נישאה , והזכויות הועברו לבעלה . לעומת זאת , בצרפת ובארצות השפלה זכו הנשים לסמכויות שלטוניות רחבות , הן לפני שנישאו , הן בעת נישואיהן והן אם נתאלמנו . אף כך היה בדרום צרפת , בקטלוניה ובטוסקנה . הן גם פיקחו על הקמתם והחזקתם של מבצרים , על תעשיית אריגים ועל בתי סוהר , והחזיקו בידן סמכויות שיפוט : רוב נשות האצולה בימי הביניים הביאו לבעליהן את נדונייתן ושימשו עזר כנגדם . כידוע , נעדרו האצילים בימי הביניים תכופות ולפרקי ומן ממושכים מבתיהם , ובתקו...
אל הספר