להבדיל מר ' אלימלך מליז ' נסק , רש " ז לא תפס את עצמו כמי שראוי ומסוגל ללכת בעקבות הבעש"ט ככל שמדובר בעשיית מופתים . יתרה מזו , רש"ז היה סבור שעשיית מופתים איננה בגדר האפשר בזמן הזה : התנאים היו בימיהם ניטים מצויץ , כי ענין הנס הוא על ידי גילוי אור אין סוף [ ... ] כי קמיה כלא חשיבא ומהפך ומחדש מעשה בראשית . ולכן עשה משה רבנו עליו השלום כל האותות ומופתים . כמו כן התנאים על ידי תורתם ועבודתם היו גם כן יכולין לעשות ניםים בהתגלות , ומצויין היו נימים בימיהם [ ... ] מה שאין כן בזמן הזה , לאו בכל עירן מתרחיש ניםא . נמצא שלא ניתן לצפות להתרחשות של נסים גלויים בזמן הזה . לפיכך מתעוררת השאלה : ומה באשר לבעש " ט ? הרי אין חולק על כך שהוא אכן חולל מופתים ! הדעת נותנת שבעניין זה החזיק רש " ז בדעה שאותה ביטא בפירוש מורו וחברו ר' מנחם מנדל מוויטבסק באיגרתו לר ' יעקב מםמוליין . מדובר בחסיד מרוסיה הלבנה שהיה מופקד על איסוף הכספים עבור החסידים היושבים בארץ ישראל . בשנת תקמ ( 1 786 ) ו '' פנה ר' יעקב זה אל ר ' מנחם מנדל מוויטבםק והפציר בו לפעול בתפילתו כדי שייוולדו לו בנים . על כך השיב לו ר' מנחם מנדל כד...
אל הספר