גשוליה קריסטבה מתמודדת עם המבנה האדיפלי באופן שונה . היא אינה מבקשת לשנות את המבנה אלא שואלת , מה מאפשר למבנה להתקיים – זו שאלה ביקורתית . היא שואלת , ״מהם התנאים ההכרחיים שמאפשרים את אדיפוס ? ״ שאלתה דומה לזו של מלאני קליין , ותשובתה אף היא דומה . קליין פונה לשלב האורלי , ואילו קריסטבה פונה לשלב האנלי , שבא אחרי האורלי ולפני האדיפלי . קריסטבה פונה לשלב שבו הילד מתורגל לקראת הנתק מהאם . קליין תיארה , בעקבות פרויד , את האופן שבו האם מייצרת פיצול של עצמה , בין האם הטובה לזו הרעה ( באמצעות דימוי השד הטוב והשד הרע . ( קריסטבה , בעקבות פרויד וקליין , בוחנת איך הפיצול מגולם בגוף הילד . ייחודו של השלב האנלי הוא בכך שהוא מבנה את הנתק מגוף האם לגוף הילד , רגע לפני שהנתק מן האם יושלם סופית בשלב האדיפלי . בשלב זה , אומרת קריסטבה , הילד מתרכז ביכולת השליטה העצמית על גופו ומייצר את דימויי גופו , לטוב ולרע . שליטה עצמית על הגוף הכרחית , שכן באמצעותה יעוצבו דימויי הגוף האדיפליים . בדומה לבנגשמין , קריסטבה מעניקה לאם מקום פעיל . קריסטבה לא מייחדת אקטיביות זו לאב , אלא משמרת אקטיביות זו ביחס של האם ליל...
אל הספר