לדברי פרויד , הנחת המוצא של ההולכה האנרגטית היא שהמערכת תמיד תעדיף את הדרך הפשוטה והקלה ביותר לפירוק האנרגיה . עצבים שקושרו עם אחרים משמשים לניתוב המתח הפנימי ולוויסותו , וככל שנעשה בהם שימוש חוזר הם נהפכים לדומיננטיים יותר , כך שהשימוש בהם נהפך לקל ולפשוט יותר . ״לתכלית זו נעשה שימוש באסוציאציות הדיבור״ , אומר פרויד . הדיבור והמילים מאפשרים הולכה 80 שם , עמ' . 341 81 שם , 'עמ . 365 פשוטה , שכן הם דימויים שקושרו לפעולת הגוף באמצעות הפה והלשון . המילים נהפכות לאינדיקטורים של מציאות מעצם היותן מקושרות לפעילות הגופנית של דיבור . הן משמשות כמוליכים ״טובים״ לאני , שכן הן קושרות יחדיו את מכלול הקישורים שהאני עושה בהם שימוש . לאסוציאציות [ המילים ] אלו יתרון בעל שני מאפיינים בנוסף לאחרים : האסוציאציות מוגבלות ( מועטות במספר ) ובלעדיות . בכל מקרה , מצליל דימוי הריגוש מגיע למילה דימוי וממנה לפורקן . כך הדימויים המימטיים מלווים במידע על פירוק , שהוא אינדיקציה של איכות , אחר כך , ובהתאם לכך אינדיקציה של זיכרון של מודעות . עתה האני שקודם מקשר את המילים דימויים , כפי שעשה לדימויי W עם פורקן , אחר...
אל הספר