אני מרגישה שעמלתי מספיק על דברי הרקע ועל הסיפורים ואני ערוכה ומוכנה להגיע עם אמא ילתא לפגישה הטיפולית . זו הפגישה הראשונה שאני מקיימת לאימהות שלי עם נרי , הפסיכולוג שביקשתי עבורן , אך טרם פגשתי . הפגישה מתקיימת בבית קפה . אני מגיעה מעט לפני שעת הפגישה וממתינה . לאחר כמה דקות נעמד מולי איש גדול עם נוכחות מרשימה ולשון חדה כתער . נרי פותח את השיחה בציטוט של משהו שאבא שלו תמיד אמר לו , וממשיך משם לציטוטים רבים מעולם הפסיכולוגיה , תוך שהוא פולט מדי פעם : "את בטח מכירה את התיאוריה הזו " ... "לא , דווקא ממש לא מכירה " , אני מגמגמת בלבי , מרגישה מוקטנת ומובסת . אני מרגישה שהטיפול עוד לא התחיל וכבר הוא עומד לקרוס . לאחר כמה משפטים , נרי מתרכך ועובר מציטוטים לדיבור קולח ועצמאי . בהמשך השיחה , לאחר ששנינו נרגעים קמעה ושוקעים יחדיו אל תוך הסיפורים , נרי מציע שבפתיחת השיחה היינו קצת כמו עולא וילתא - הוא ציטט לי מתורתו ואני הרגשתי נמחקת או נדחפת לשוליים . אנחנו חושבים על ההיאחזות ב ' דברים ' - בדיבור ובאובייקטים - ( things ) כשפה גברית שבאה להציע ביטחון ברגעים של חוסר ביטחון , בתחילת קשר . האם זו מי...
אל הספר