הזכות להיבחר הייתה צומת דרכים שבו התנגשו שני מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית . חכמי ההלכה התייחסו לאיסור למנות נכרים לתפקידי שלטון מול הזכות להיבחר בשני דפוסים נבדלים זה מזה . מצד אחד נידון האיסור לגופו ונמצאו דרכים מוגדרות , פורמליות וערכיות , שעל פיהן אפשר למנות נכרים למשרות שלטון במדינה דמוקרטית . מצד אחר ראו חכמי ההלכה באיסור זה ביטוי לתפיסה כוללת יותר המחייבת שמירה על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית . על פי ראייה זו מסקנת ההלכה שאפשר להעניק לנכרים זכות להיבחר חייבה מציאת דרכים אחרות לבטא את היות מדינת ישראל מדינה יהודית . דרך אחת הייתה לצמצם את הזכות להיבחר על ידי הוצאת תפקידים מסוימים מכלל זה . הרב הרצוג אסר את מינויו של נכרי לתפקיד נשיא המדינה , אף שתפקיד זה קצוב גם הוא בזמן וגם הוא מיוסד בעקיפין על קבלת הציבור . לטענתו מותר למנות לתפקיד זה רק יהודי מכיוון שהוא משמש תחליף למלך . הרב עוזיאל תמך בקו זה אך הוסיף שעל הנשיא לשקף את ערכי המדינה היהודית ולכן עליו להתמנות באמצעות גוף הדומה לסנהדרין ולא להיבחר בידי הציבור . הרב יעקב אריאל הוסיף גם את ראש הממשלה...
אל הספר