היחס לנכרים על פי מודל זה מתבסס על הקטגוריה הרחבה של " חילול השם . " ביחסים בין יהודים לנכרים נאסרו לעתים מעשים בגלל החשש שיגרמו לחילול השם , אף על פי שלפי שורת הדין ההלכתית הם צריכים היו להיות מותרים . חילול השם יכול להיגרם ממעשים של יהודים הנתפסים לא מוסריים בעיני הנכרים הרואים בתורת ישראל את מקורם . בכך מייחסים הנכרים לה' אלוקי ישראל עוול מוסרי ויש בכך חילול שמו בעיני הנכרים . אחד הגורמים הבסיסיים שעלולים לגרום לחילול השם בהקשר זה הוא יחסה השונה של ההלכה לישראל ולנכרי הנתפס כהפליה לא מוסרית . במקרים אלו אם יש חשש שיחס זה לא יתקבל בהבנה אלא ייתפס כהטיה לא מוסרית , יש לנהוג לפנים משורת הדין כדי למנוע חילול השם . כך יש לנהוג אפילו אם יש קריטריונים פנימיים של ההלכה המצדיקים את היחס הנבדל . כך למשל אין חובה הלכתית להשיב אבדת גוי , מכיוון שהשבה זו נתפסת כפעולת חסד החורגת משורת הדין והיא נתבעת רק כלפי ישראל כביטוי לאחווה יתרה . אך כאשר יש חשש שאי השבת האבדה לגוי תגרום 171 תחוקה ( לעיל הערה , ( 119 עמ' . 19 עיינו גם במכתבו של הרב ברוך מרכוס , הרב הראשי לחיפה דאז , "תגובה לספר על התחוקה , " ...
אל הספר