שני נימוקים מרכזיים הועלו בשיח הציבורי בישראל נגד ההפרדה בין תפקידי היועץ המשפטי לתפקידי התביעה הכללית . נימוק מרכזי אחד הוא שההפרדה תפגע קשות באפקטיביות של היועץ המשפטי , שכן בהיעדר ריכוז סמכויות בידיו ספק רב אם הדרג הפוליטי המבצע יכבד את הנחיותיו ויציית להן , אף על פי שהדין מחייב זאת . כפי שהראיתי ספק רב אם שיקול כזה ראוי להיות דומיננטי ; ולדעתי הוא שיקול מוטעה כנימוק לשלילת ערכו של פיצול מוסדי . במחקר מצאתי כי עוצמתו של היועץ המשפטי מושפעת ממשתנים רבים ובעיקר ממעמדו האישי – מקצועי של היועץ המשפטי בקרב הקהילה הפרשנית - קרי קהילת המשפטנים - ובשדה המשפטי בכלל . אם סמכותו האפיסטמית של היועץ המשפטי רבה , יהיה ביכולתו להשפיע על הממשלה והמנהל כולו גם אם - ואולי בעיקר - יחול פיצול מוסדי . המחקר ההשוואתי לא העלה כי מעמדו של היועץ המשפטי ייחלש עקב פיצול כזה . נוסף על כך פיצול הסמכויות בין התביעה הכללית לבין הייעוץ המשפטי עדיין מותיר את סמכות הייצוג המשפטי בנושאים אזרחיים - לרבות לפני בג - "ץ בידי היועץ המשפטי . עובדה זו תסייע לו בשמירה על עוצמתו אל מול הממשלה והמנהל כולו . חשוב לציין כי במקרה...
אל הספר