נכון להיום פרקליט המדינה כפוף ליועץ המשפטי וחייב להסיג את דעתו מפני דעת היועץ המשפטי . היועץ המשפטי - ואין נפקא מינה מהי מומחיותו המשפטית - מוסמך להחליט בלעדית באילו תיקים פליליים יכריע בעצמו ובאילו יאציל סמכויות הכרעה לדרגים הכפופים לו . על פי רוב היועץ המשפטי אמנם משתף את פרקליט המדינה בהכרעות שהוא מקבל בתיקים פליליים סבוכים ובולטים מבחינה ציבורית , אך במקרים של חילוקי דעות מהותיים ביניהם תכריע דעתו של היועץ המשפטי . מובן כי מצב כזה מוביל להחלשת מעמדו של פרקליט המדינה ולמעשה כופף את כל מערכת התביעה הפלילית לשיקול דעתו של היועץ המשפטי . אם כן , היעדר הפיצול המוסדי אינו הגיוני משום שהוא כופף את המקצוען הבקי בתחום ) פרקליט המדינה ( לסמכותו של מקצוען פחות ממנו ) היועץ המשפטי ( שהוא בעל המילה האחרונה . גם אם נניח שבמקרה מסוים היועץ המשפטי הוא דווקא בעל המומחיות הגדולה מהשניים בתחום המשפט הפלילי , עדיין לא ברור מהי חלוקת התפקידים בינו לבין פרקליט המדינה .
אל הספר