עד היום רוב היועצים המשפטיים בישראל לא היו בעלי התמחות מרכזית בתחום הפלילי . הייעוץ המשפטי כרוך בעיקר בהנחיית המערכת השלטונית בתחומי המשפט המנהלי והחוקתי ולעתים תכופות בתחומי המשפט האזרחי , המסחרי והבין – לאומי . התוצאה היא שפעמים רבות מתקבלות החלטות בתחומים פליליים על ידי דמות משפטית - היועץ המשפטי - שאין לה בהכרח בקיאות מספקת בתחום המשפט הפלילי , ובמילים אחרות : ראש התביעה הכללית בדרך כלל אינו מומחה למשפט פלילי . מובן שמדובר במצב אבסורדי העלול להוביל לטעויות קשות בניהול תיקים פליליים העוסקים בלב לבם של החיים הציבוריים . לעומת זאת רשות נפרדת ועצמאית של תביעה כללית מחייבת תובע כללי בעל כישורים משפטים מתאימים של משפטן פלילי מובהק ופרקליט מנוסה בתחום הפלילי . זו הדרישה הברורה ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם , ואין ספק שהמצב בישראל טעון רפורמה . כך למשל , הכרעות בתחום הפלילי בדבר הגשה או אי – הגשה של כתבי אישום דורשות רמה גבוהה של בקיאות בדיני הראיות של המשפט הפלילי ומידה רבה של ניסיון בהתדיינויות פליליות ובחקירות עדים בערכאה ראשונה . פרשת קצב - שהתאפיינה בשינוי החלטות מפתיע ו"מזגזג" של היו...
אל הספר