אין דבר הנוטה לעורר בנו הערכה לאנשים כמו הכוח והעושר שבידיהם , ואין דבר הנוטה לעורר בנו בוז כמו עוניים ודלותם ; ומכיוון שיש לראות בהערכה ובבוז מינים של אהבה ושנאה , ראוי בנקודה הזאת להסביר את התופעות האלה . הפעם , למרבה השמחה , הקושי העיקרי בא לא מהצורך למצוא עיקרון המסוגל לגרום לתולדה הזאת , אלא מהצורך לבחור בעיקרון הראשי והדומיננטי מבין כמה עקרונות העולים על הדעת . את הסיפוק שיש לנו מעושרם של אחרים ואת ההערכה שאנו רוחשים לבעליו אפשר לתלות בשלוש סיבות שונות . הראשונה – המושאים שבבעלותם , כמו בתים , או גנים , או מרכבות , אשר בהיותם נעימים כשלעצמם גורמים בהכרח להרגשה מהנה בלב כל מי שמהרהר או מתבונן בהם . השנייה – הציפייה להרוויח מהעשירים ומבעלי הכוח בכך שנקבל נתח מנכסיהם . והשלישית – הזדהות , העושה אותנו שותפים לתחושת הסיפוק של כל מי שנמצא בסביבתנו . יכול להיות שכל העקרונות האלה גורמים לתופעה הזאת במשותף . השאלה היא , מהו העיקרון העיקרי שבו צריך לתלות אותה ? אין ספק שלעיקרון הראשון – הרהור במושאים נעימים – יש השפעה חזקה מכפי שנדמה לנו אולי במבט ראשון . נדיר שאנחנו מהרהרים בדברים יפים , ...
אל הספר