בתקופה ההיא לא הוכרז עדיין באופן רשמי על הקמתו של צבא הגנה לישראל , אבל באופן מעשי כבר התחילו להתארגן כצבא . התעוררה בעיה בנוגע לקבורתם של לוחמים לא יהודים . בין הלוחמים שלנו היו חיילים שערקו מהצבא הבריטי ומהמשטרה כדי להצטרף לצבא שלנו . היה מקרה שאחד מהם , לוחם בריטי לא יהודי שהתנדב לכוחותינו , נהרג בקרב . באו אלי ושאלו אותי מה לעשות בקשר לקבורתו . פסקתי להם שיש לקבור אותו בבית הקברות היהודי , אבל לא עם כולם , אלא באופן מיוחד בצד , בחלקה הצבאית שבה נקברו הלוחמים . אמרתי שהאיש הזה הראה מסירות נפש בלתי - רגילה לעם היהודי - הלך ועזב את היחידה שלו , ניתק את כל הקשר שלו עם אנגליה ועם מולדתו . הוא ידע מראש שבכך הוא מנתק את עצמו מכל אפשרות לחזור לאנגליה , כי אם היה חוזר לשם היו מעמידים אותו למשפט צבאי על עריקה מהצבא הבריטי והצטרפותו לצבא זר , לצבא יהודי . לאור הנסיבות הללו , פסקתי לפי מה שהוכחתי משיטת ה " בית יוסף . " לפי דעתו , יש מחלוקת בין הרמב " ם לשאר הפוסקים בשאלה הזו : אם קוברים מתי עכו " ם עם מתי ישראל , האם קוברים אותם באותו בית קברות ? ה " בית יוסף " רוצה להתיר לקבור אותם גם באותו ב...
אל הספר