ה. התפקיד הספרותי של הנכרים כדמויות משניות

חלקן של שתי קבוצות הנכרים בסיפור גדול , אך מעמדן בעלילה הוא של דמויות משניות , שיש בהן עניין רק מכוח זיקתן לדמות הראשית . ראיה מבנית לכך יש בעובדה שבשני המעמדים שבהם מופיעים הנכרים כגיבורים קיבוציים מקדים המספר לספר עליהם , על מנת שמעשיהם ישמשו רקע ניגודי למעשיו של יונה , וממשיך לספר כיצד נפתרה בעייתם , ועל ידי כך להורידם מעל בימת החזיון . ואילו תיאור המוצאות את יונה נדחה , ובעייתו נשארת פתוחה בסיומם של מעמדים אלה . כך מסופר בתחילת מעמד הספינה על הירדמות יונה רק לאחר תיאור פעילותם הנמרצת של המלחים , אף על פי שהיתה בו זמנית לה . גם בסוף מעמד זה מתאר המספר בניחותא מה עשו המלחים עם שוך הסערה , בהותירו את גורל הנביא למעמד הבא . בחלקו השני של הסיפור מגיעה דחייה זו עד כדי הפרדה לשני מעמדים נפרדים . פרשת תשובתם של אנשי נינוה וביטול הגזירה מסופרת עד תומה , מבלי לומר דבר על מעשיו של הנביא בעיר לאחר השמעת הקריאה ועל הנסיבות והעיתוי של יציאתו ממנה . תגובתו הקשה על חנינת העיר נדחית למעמד הבא , שבו אין אנשי העיר מופיעים עוד . לראיה המבנית מצטרפת ראיה עניינית : ההיענות של המלחים ושל אנשי נינוה לרצון...  אל הספר