דרכו של הסיפור המקראי להעדיף את ההבעה העקיפה על פני היגדים רעיוניים , מוסריים ופסיכולוגיים מפורשים , הגיעה בספר יונה למיצוי קיצוני . לכן קשה במיוחד לחשוף את הנושא המרכזי המלכד את ענייניו השונים של הסיפור לשלמות ספרותית ורעיונית . ניתן להעמיד את שפע הדעות השונות שהושמעו בנדון - ממדרשי חז"ל ועד לפרשנות החדשה - על ארבע תפיסות יסוד . כל אחת מהן מציעה תשובה משלה לשאלה : מהי סיבת התנגדותו של יונה להינבא על נינוה , ומה לימד ה' את נביאו באמצעות הסערה , הדג והקיקיון , ושאנו אמורים ללמדו באמצעות קריאת הספר ? . 1 נושא הכפרה : בין עונש ותשובה קביעת ספר יונה בשלמותו כהפטרה בתפילת מנחה של יום הכיפורים ( מג' לא , ע"א ) משקפת את התפיסה הפרשנית , אשר לפיה עוצב כאן רעיון התשובה באורח כה עז ומושלם , שיש בו כדי לעורר את השומעים להינחם על אורח חייהם ואף לשנותו . ואכן , תשובת אנשי נינוה יכולה להיחשב מופת מבחינת הצירוף השלם של צום , תפילה ועזיבת דרך החמס , כפי שקבלתה על ידי אלוה הסליחות כמוה כהבטחה ואישור , שבכוחה של תשובת אמת להעביר את רוע הגזרה . בהתאם לכך מוצבת שיבת אנשי נינוה מדרכם הרעה כדוגמה ומופת בדבר...
אל הספר