עמוס לא הלך שולל אחרי ההצלחות המדיניות והכלכליות , שציינו את תקופת ירבעם השני , ולא נסתנוור מעושר עבודת הפולחן הנהוגה בממלכת הצפון . הוא הבחין היטב בשחיתות המוסרית המכרסמת באושיות החברה , ולא נלאה מלהוכיח את העם בכלל ואת המעמד העליון בפרט לחדול מן השוחד , הרמאות ועושק דלים ואביונים , עיוות דין , תאוות בצע , הסתאבות , ושאון המשתאות ואורח החיים הראוותני . הוא איים על העם באסון נורא , העומד להמיט שואה על החברה כולה . לדעתו , שועי שומרון , ששקעו בחיי שאננות וביטחון ( ו , א ) ושניצלו את מצוקת העניים כדי להתמכר לחיי עינוגים ( ו , ד , 0 הם הם המחישים את בוא " יום ה , "' שהוא יום הדין ( ה , יח , כ . ( תוכחותיו של הנביא הוקיעו גם את אלו שהשליכו את יהבם על המערכת הפולחנית העשירה בימיו . לפי עמוס טקסי הפולחן > ד , ד ה ; ה , ה , כא כה ) אינם מכפרים על הפרת צווי המוסר , ואינם תחליף לאורח חיים המושתת על צדק ויושר . אמנם שמואל הנביא דרש את עליונות הציות לדבר ה ' על פני עולות וזבחים : "הנה קומע מזבח טוב , להקשיב מחלב אילים" ( שמ '' א טו , כב . ( אולם עמוס היה ראשון הנביאים שהדגיש את עליונות המוסר ( ה...
אל הספר