נציגי המיעוטים בישראל נואשו מהאפשרות כי המערכת הפוליטית במתכונתה הנוכחית תקדם את שוויון המיעוטים ביחס לאזרחיה היהודיים של המדינה , ותמנע את אפלייתם וקיפוחם של בני המיעוטים , אשר לתפיסתם מובנים במערכות השלטון ומוסדרים בחקיקה ובנהלים רשמיים ; לפיכך פיתחו אף הם ציפיות נוכח פתיחת שערי בג"ץ לעתירותיהם . שופטי בית המשפט העליון היו מודעים היטב להיעדר השוויון ולאפליה של המיעוטים עוד בטרם הוגשו העתירות , אלא שעתה נדרשו להסביר את המציאות המורכבת מול ההכרח להכיר בעובדת היותה של ישראל מדינת העם היהודי , אשר פעמים אינה מאפשרת הגנה מוחלטת על עקרון השוויון . אין להתפלא אפוא כלל כי דחיית העתירות של ארגונים המייצגים את המיעוטים בישראל תגביר את אי האמון בבית המשפט העליון , אשר לתפיסת המיעוטים מגן על התנהלות השלטון היהודי המפלה אותם לרעה , מתוך העדפת נימוקי יהדותה של המדינה על פני העדפת השוויון לכל אזרחי המדינה . יתרה מזאת , העיכובים הנעשים על ידי גורמים שלטוניים ואחרים בביצוע פסיקות מעטות של בית המשפט העליון שהן לטובת נציגי העותרים הערבים , קרי מקבלות את עקרון השוויון , עשויים להעיד על חולשתו של בית המש...
אל הספר