זו פרשה היסטוריוגרפית צרופה , ושמו של ירמיהו כלל אינו נזכר בה . עם זאת , עריכתה בסוף ספר הקרוי על שמו אינה תמוהה , ויש בה הגד ברור : הרעה עליה ניבא ירמיהו במשך כל תקופת פעילותו הנבואית אכן באה : המקדש חרב ( השווה למשל לעיל ז , יד ;( העם הוגלה ( שם , פס' ט , 0 ועמו צדקיהו המלך ( לעיל לח , כג , ( וכלי המקדש אשר נותרו בירושלים לאחר גלות יהויכין נשדדו אף הם ( לעיל כז , יט כב . ( חתימת הספר בפרשה מעין זו , שכל כולה דיווח על החורבן והגלות , מהווה מעין צליל סיום חזק . העורך נותן לעובדות לדבר , והן מרשימות ומשכנעות יותר מכל חלופה אחרת , כגון נאום הטפה מסכם . שיקול ספרותי זהה משתקף גם בספר מלכים : פרק הסיום שלו ( מל"ב כה . ראה לקמן על הקשרים בינו לבין פרק זה ) כולו היסטוריוגרפי , נתונים על הגלות והחורבן , ואילו ההטפה הבאה להסביר את סיבות החורבן מובאת הרבה קודם לכן מל"ב יז , ז כג ( אמנם עניינה הגלוי הוא חורבן שומרון , אך ברור שהיא מכוונת גם לחורבן יהודה . ראה למשל "גם יהודה לא שמר את מצות ה ... ' וימאס ה' בכל זרע ישראל , " שם , פס ' יט כ ;( מל"ב כא , י טו . למרבית הפרשה מקבילות בספר מלכים : נב ,...
אל הספר