שלא כאפוסים של עמי המזרח הקדום הכתובים בסגנון שירי , הסיפורים בספר שמואל נמסרו בפרוזה פשוטה . סגנון הסיפורים ענייני ומאופק , גם כאשר התוכן הוא דרמטי ומזעזע , כמו למשל בסיפורים על רצח או אונס . הסגנון החסכני של הסיפורים , המתבטא בכך שנאמר הרבה במעט מלים , מחייב את הקורא לשים לב לכל פרט , כל מלה , כל צירוף , כדי לנסות ולגלות מה משתמע מהם . חשיבות מיוחדת נודעת לאמצעים הסגנוניים המיוחדים . אחדות מן השיחות המובאות בספר מצטיינות בסגנונם העשיר . למשל , דברי האשה החכמה מתקוע באוזני דויד ודברי חושי הארכי באוזני אבשלום מכילים שפע של אמצעים סגנוניים , בהם אליטרציות , מטפורות ודימויים . האשה מתקוע פותחת באליטרציה : "אבל אשה אלמנה אני " ( שמ " ב יד , ה , ( וממשיכה בלשון ציורית : "וכבו את גחלתי אשר נשארה " ( שם , ז " , ( וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו " ( שם , יד " , ( כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע " ( שם , יז , ( "ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים" ( שם , כ . ( גם אכיש ומפיבשת מדמים את דויד למלאך אלוהים : "כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים " ( שמ '' א כט , ט ;( "ואדני המלך כמלאך האלהים " ( שמ"ב יט ...
אל הספר