פוריותו הספרותית של רב שמואל בן חפני מדהימה בכל קנה מידה מקובל . בפרק זמן של כעשרים וחמש שנה חיבר למעלה מארבעים מונוגרפיות הלכתיות , מלבד כתבים בתחומים אחרים , שכמה מהם , דוגמת מבוא התלמוד ופירושו לתורה , יכולים להיחשב מפעל חיים בפני עצמם . רב שמואל לא כתב כשראשו פנוי מדאגות . נהפוך הוא , מונחות היו על כתפיו המטלות המסורתיות של כל גאון : להורות בישיבה , לענות על שאלות שנשלחו לישיבה מכל קצווי העולם היהודי , למנות דיינים בתחום שיפוטו ולמשוך בעול החזקת הישיבה , שכן הוא פעל בתקופה קשה שבה הגיעו התלמידים עד פת לחם . שפעת היצירה באה מדרך הטבע על חשבון הדיוק , ואף שרשב"ח הצטיין ביסודיות בלתי רגילה , הוא לא יכול היה להינצל מטעויות , מהשמטות ומפליטות קולמוס . כאשר ניגש ר"ש בן חפני לכתיבת חיבור , הוא שרטט לעצמו תחילה את תבנית החיבור , קבע את הנושאים השונים שבהם יעסוק והחליט באילו סוגיות ידון בכל פרק ופרק . לאחר מכן החל בכתיבת החיבור ( או בהקראתו ) באופן שוטף , ככל הנראה ללא כתיבת טיוטות . שיטת כתיבה זו דורשת שליטה ללא מצרים במקורות , זיכרון בלתי רגיל ומשנה שיטתית וסדורה . אנו יכולים לעמוד על דרך...
אל הספר