ראינו כי אופן ההבעה של הזמן במסגרת " הפרויקט" אינו אירוע משני כפי שאפשר לחשוב תחילה וכי הוא מתפקד כמחבר אונטולוגי בין העולם הפנימי לעולם החיצוני ; כמו כן ראינו כי ההסבר של פרויד לתופעת הנוירוזה מניח פיצול על ציר הזמן . עתה אבקש לתאר את מעמד הזמן " הלא מודע" במסגרת הדיון שעורך פרויד בלא מודע 14 על רקע מבנה התודעה הטופוגרפית . כמו ב"פרויקט" שבו מיישם פרויד את החלוקה שעורך ברנטאנו בין ייצוגים פנימיים לייצוגים חיצוניים , כך גם בחיבור " הלא מודע" בבסיס מבנה התודעה נמצאת העדיפות האפיסטמולוגית של העולם הפנימי על העולם החיצוני . תיקון ההשקפה בדבר התפיסה הפנימית אינו כרוך באותו קושי גדול שמצאנו בתיקון בענין התפיסה החיצונית , וכי המושא הפנימי קל יותר 15 להבחין בו מאשר העולם החיצון . בבסיס עדיפות זו שוכנת כזכור החלוקה בין עולם חיצון לעולם פנימי , ומערכת התודעה היא התרחשות הפועלת ברמה של ייצוגים שמצטרפים אליהם האספקט הרגשי , האספקט היצרי ומערך שיפוטים . החיבור " הלא מודע" אמנם אינו עוסק בבעיית המשך הזמני שמאפיינת את האובייקט המנטלי , אך היות שאופיו הבסיסי של המבנה האפיסטמולוגי לא השתנה , אופן התפק...
אל הספר