אם בפרקים הקודמים תיארנו קהילה קיבוצית שמתגייסת לעצב מחדש זהות חברתית בבני נוער בסיכון או באוכלוסייה עבריינית שהגיעו מחוץ לקיבוץ , בפרק זה נבחן מודל שיקום ייחודי שהחל בקיבוצים החל משנות השבעים . במודל זה מגויסים חברי הקהילה לסייע בתהליך שיקומי לאחד משלהם . שיקום של חבר שלקה במחלת נפש . למרות מחלתם לא הורחקו חברים אלו מתוך הקיבוץ , ובכך אפשרו לחברי הקיבוץ כולם לשמש קהילה משקמת . החל משנות השבעים השתנה בהדרגה מודל ההתערבות לשיקום חולי נפש המופעל בקיבוצים . שינוי זה השתלב בשינוי הכללי בתפיסה המקצועית של שיקום חולי נפש , שראתה חשיבות רבה בהרחבת הטיפול גם לגורמים הסביבתיים-חברתיים ( מנוחין , . ( 1982 הגישה הקהילתית לשיקום הוסיפה נדבך של חיזוק לתחושת היכולת של הפרט להיאבק במחלה וחיזוק לתחושת האחריות של הקהילה לפתרון בעיותיו . הגישה משלבת בתוכה גם היבטים פוליטייםחברתיים , דוגלת בשיפור המיומנויות התפקודיות של הפרט בתוך קהילתו ובמיומנות העזרה שהיא מעניקה לו , ומתנגדת לדרך האשפוז המנציחה את הפער בין החולה לבין החברה הבריאה באופן שמקשה ביותר על שיקומו , ( ענבר , . ( Rochefort & Mechanic 1990 : 19...
אל הספר