במצב המתוח ששרר במפ"ם תלו שתי החטיבות תקוות בקיום הוועידה השנייה של המפלגה , שתביא ליתר ליכוד שלה . בפועל קרה ההיפך מזה . בתחילת 1951 הוגשו שלושה מצעים לקראת הוועידה . מצע יערי יצחקי , של החזית , מצע גלילי-בר יהודה-ליבשיץ , של רוב חטיבת אחה"ע , ומצע ארם , של חלק מפוע-צ"שמאל . המצעים שיקפו את ההבדלים בין החטיבות . מצע החזית היה תוצאה של פשרה פנימית בין יערי , שנטה לניסוחים המדגישים את ייחודה הציוני של מפ"ם , לבין ריפתין שדגל בסיגול התפיסות והמבנה של מפ"ם למקובל במפלגות הקומוניסטיות . מצע אחה"ע נתן בסיס רעיוני לחברי אחה"ע וגם סייע לחברי מפ"ם בקבה"מ במאבקם נגד אנשי מפא"י בתקופת הפילוג . מצע ארם דמה למצע אחה"ע בשאלת היחס לעולם הקומוניסטי , אך נבדל ממנו בהדגשת העיקרים המסורתיים של תורת ברוכוב וביחס לחברות הערבים במפלגה , שבה הציג עמדה זהה כמעט לזו של מצע החזית . בחלק מן הסעיפים היו הבדלי הנוסח בין המצעים דקים ביותר , אך מאחורי 89 הדקויות הסתתרו פערים אידיאולוגיים רחבים . לקראת הוועידה פקדה כל חטיבה את אוהדיה כחברים במפלגה כדי לחזק את כוחה . התוצאה הייתה גידול במספר חברי המפלגה מ 21 אלף ב...
אל הספר