פרק זה מוקדש לדיון בתפיסת הנטורליזם המתודולוגי כדרך להבנת העולם . תפיסת הנטורליזם המתודולוגי מתבססת על מושג לא קבוע של גוף המתפתח עם התקדמות המדע וגם על תפיסת האדם כיצור טבעי , וטוענת שיש ליישם מתודות הסבריות של מדעי הטבע בכל תחומי החקירה ולנסות לבנות תאוריות מוצלחות ככל האפשר . השאיפה הסופית היא השתלבות במדעי הטבע המרכזיים . תפיסת הנטורליזם המתודולוגי מונחת במובלע — כפי שניסיתי לטעון בחלק הראשון של חיבור זה — בבסיסה של המסגרת המושגית והמתודולוגית של התאוריה הבלשנית של חומסקי כבר מראשיתה . ביתר פירוט , תפיסת הנטורליזם המתודולוגי מונחת ביסוד ההכרעה בין תפיסות חלופיות של ידע ובין תפיסות חלופיות של לשון , ביסוד השימוש בטיעון של ״דלות הגירוי״ לצורך תמיכה בטענת המולדות וביסוד האימוץ המשוער והזמני של תפיסה מודולרית רציונליסטית כבסיס לחקירה .
אל הספר