1 \ £ ' ירת ימי הביניים - ושירתו של אברהם אבן עזרא בכלל זה - קשורה בזיקות רבות אל 1 1 המקרא . בדומה למה שחשבו המוסלמים על לשונו הערבית של הקוראן - שהיא לשון קודש , לשק אלוהית , "לשון צחות' - כך גם חשבו היהודים בספרד על העברית של המקרא . הם חשבוה ללשון הדורה , נקייה מטעויות ומחידושים ומושלמת כאמצעי ביטוי - בקערה : לשון קלאסית . משוררי ספרד ( ואברהם אבן עזרא בראשם ) הקדישו מאמצים רבים לפרשנות של לשון המקרא , לניסוח דקדוקה ולהפקת מילונים המבוססים עליה . בשירת החול שלהם הם נשענו באורח בלעדי על המילון ועל העורות הדקדוקיות של לשון המקרא . בנוסף לכך , הם גם הרבו להשתמש ב '' שיבועים , " דהיינו שברי פסוקים אשר לעיתים שימשו כרמיזות מקומיות להקשרים מקראיים , ולעיתים הוצאו מהקשרם ושימשו בהקשרים היתוליים . ועם זאת , למרות הבחירה במופת הלשוני המקראי , לא נמצא כמעט בשירת החול תכנים מקראיים . את אלה נמצא בשירת הקודש . כאן עמד לפני משוררי ספרד מופת קדום אחר , הלא הוא מסורת הפייסנות הקדומה שהתפתחה במזרח ( בעיקר בא '' י ובבבל ) במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה . הפיוטים , שנוצרו מתוך תפילת בית הכנסת ו...
אל הספר