האהבה , או '' שירי החשק' כפי שכונו בזמנם , של משה אבן עורא , כמו שירי קודמיו \^ ירי ומקבילותיהם בשירה הערבית , מציגים מעב טיפוסי ודמויות טיפוסיות : החושק המתייסר באהבתו וה'צבי , ' או ה'צביה' יפי התואר , המתאכזרים אליו . כי החושקים אומללים וכל החשוקים והחשוקות הפכפכים ואכזריים . אק כאן בדרך כלל ביטוי לחוויה אישית . משה אבן עזרא עצמו כתב ב'ספר העיונים והדיונים 'ש , ' יש שהלא אוהב יכתב שיר אהבה והאוהב יימנע' ( עמ' . ( 277 לא בהצגת סיטואציה חד פעמית , מיוחדת , או מפתיעה נקבע ייחודם של השירים , אלא בקישורים חדשים בין מוסכמות הסוגה ובשימושי הלשק הנועזים . רוב שירי החשק של רמב'ע כתובים בתבניות הפסוקה , המכתם והמושח . האחרונים חושניים במיוחד . הם פונים אל נמענים פחות שגורים , מתארים מסיבות רעים מופקדות , או מספרים סיפורי אהבה 'נועזים . ' רמב'ע היה אחד הושאחים הגדולים שקמו לשירת החול העברית הספרדית . בין המושחאת שלו תופסים שירי האהבה חלק נכבד . מיוחד במינו הוא 'שיר ההוללות' , הנפתח ב'המלצה' הנועזת : 'ךךי ןפת תאר ח > חבק ! / ושפת יפת מראה יומם נשק ' ) ' ! דדי יפת תאר . ( ' להבדיל מרוב שירי החש...
אל הספר