אף בדינאמיקה הקלמפי זי'ניל גית שבמוטיב המפתח , נמצא עיקרון המכוונת בשיטתיות המשקפת את אידאת היסוד שביצירה ואת תמצית עלילתה . לפי שעיקר רעיונו של הרומן הוא התחבטותו של המספר בין העולם הישן לבין העולם החדש , נמצא שהוא תואם לעיקר קורות הרומן ועלילתו ( הארגומנט-הלוגוס , בלשונו של אריסטו ) שהם : ירידתו של המספר לגולה ועליתו בשנית לארץ ישראל ( אף כי מבחינת הכמות , רוב קורות הרומן מושתתים על נסיונותיו של של המספר למצוא את מקומו בשנית בעולם הישן , שהפך להוותו עולם מתנוון 47 ומתפורר . ( קורות הארגומנט של הרומן מתרחשים בעיקר עם ראשיתו ולעת חתימתו . בראשית הרלמז , המספר מגיע לגולה כדי לנסות ו להשתרש בה בשנית . נסיונו אינו עולה יפה ועל כן הוא מחליט , בסרף הרומ , 7 לנטוש בשנית את הגולה ו לשוב ולעלות לארץ ישראל , וכך הוא אמנם עושה . כיון שאידאת היסוד של הרומן חופפת את תמצית עלילתו , נמצא כי שתיהן - תמצית עלילת הרומן ואידאת היסוד שבו - מרוכזות ובאות לידי ביטוי בשני מוקדים קומפוזיציונים : ראשית הרומן וסוף הרומן . ראשית הרומן וסיום הרומן הם , אם כן , שני המוקדים העלילתיים המרכזיים של הרומן . מגמה זו בר...
אל הספר