שתי מהפכות חלו בעשור האחרון בתחום הפסיכיאטריה : אחת ביטלה את הדיכוטומיה בין גוף לנפש בעקבות עבודותיו של אנטוניו דמסיו , ( Ant › nio Dam › sio ) השניה תרמה להבנה ולפיתוח העמדה התומכת בהשפעת הגנטיקה והסביבה להבנת התפתחות האדם בכלל , והמוח בפרט . במהלך כל המאה האחרונה חל פיצול בהבנת המשתנים הקובעים ומעצבים את ההתפתחות בין התפיסה הפסיכודינמית , שראתה בהורים וביחסם לילד את המרכיב הדטרמיניסטי בעיצוב האישיות ובהתפתחותן של הפרעות פסיכיאטריות מצד אחד , לבין התפיסה הביולוגית , שבעקבות התפתחות עזרי האבחון בהדמיה של מערכת המוח וסיום מיפוי הגנום ראתה בממצאים אלו נתונים מספקים להבנת התפתחות זו מצד שני . בעקבות התפתחות התפיסה המשלבת גוף ונפש לאחידות התפתחותית אחת והתחלת פרסומן של עבודות מעקב לטווח ארוך ( מעל 30-ל שנות מעקב מלידה ואילך , ( הלכה והתגבשה במהלך העשור האחרון עמדה חדשה בהבנת ההתפתחות , הקרויה “ גנטיקה-סביבה . ” תפיסה זו מבוססת על פרסומן של עבודות שונות במקצוענו . ראשית נציין את עבודותיו של אריק קנדל ( Eric Kandel ) ( שבעקבותיהן זכה בפרס נובל במדעי המוח , ( שהראה לראשונה כיצד אירועי חיים יכ...
אל הספר