מצבי החירום בפסיכיאטריה , כמו ברפואה בכלל , הם מצבים הדורשים התערבות מיידית של הרופא כדי למנוע אובדן חיים . לבד ממניעת אובדן חיים של החולה , ההתערבות במצבי החירום אמורה לטפל גם בסכנה הנובעת מחוסר שליטתו של החולה בדחפיו או בהתנהגותו . במצבים אלו הוא עלול להיות מסוכן לעצמו ולסביבה , ועלולים להיגרם נזקים לטווח קצר או ארוך לחולה , למשפחתו או לסביבתו . מצב החירום יוכל להתאבחן על-ידי החולה , על-ידי משפחתו , על-ידי סביבתו או על-ידי המשטרה . התסמונת והמצבים שנדון בהם בפרק זה דורשים אבחון מדויק , אבחנה מבדלת וטיפול בהתאם . לרוב החולים המגיעים לחדר-המיון במצבי חירום יש אנמנזה פסיכופתולוגיה . הם מגיעים לחדר-המיון , רק כאשר יש פגיעה ביכולת ההתאקלמות של המנגנונים שלהם עד כדי חוסר תפקוד בסביבה , או כאשר נוצר משבר במערכת התומכת . נבדיל בין מצבי חירום בפסיכיאטריה כללית ובין מצבי חירום בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר . מבין מצבי החירום בפסיכיאטריה הכללית נתאר את המצבים הבאים : התאבדויות . הפרעות במצב ההכרה . מצבי אלימות . מצבי חרדה חריפים . התסמונת הנוירולפטית הממאירה .
אל הספר