אפשר לחלק את יחסי הרופא-חולה לשלושה מודלים עיקריים : סמכותיות מול תלות – החולה מרגיש חסר אונים , ולכן גם מתנהג בצורה פסיבית וחסרת אונים . הרופא מטפל בו , כאילו הוא ההורה והחולה הוא תינוק חסר אונים . קשר כזה , המזיק בהחלט לסיכוייו של החולה להחלים ולהשתקם , אינו תוצאה של צורכי התלות הלא מודעים של החולה בלבד . קרוב לוודאי שיש כאן גם השפעה של בעיות נפשיות לא פתורות ולא מודעות באישיותו של הרופא המטפל . הדרכה ושיתוף פעולה – החולה מסוגל למלא הוראות , לשתף פעולה ולהפעיל שיפוט , אך הציפיות ממנו הן שהוא יקבל את הרופא כמדריך בר-סמכא בוגר ממנו . אב-טיפוס של מודל כזה נמצא ביחסי הורה-ילד . יחס אבהי כזה הוא בעצם המודל הישן של יחסי רופא-חולה . לרופא יש כל הסמכות והידע , ועל החולה לכבדו ולתת בו אמון ללא מצרים , כפי שיש לצפות ביחסי הורה-ילד . גם היום מצפים רופאים רבים מהחולים שלהם שיתייחסו אליהם לפי מודל זה , והם נרגזים ונפגעים כאשר ציפיות אלו אינן מתממשות . כיום קיים תהליך מתמיד של אובדן סמכות , ( Deauthorization ) הן בתוך המשפחה והן בחברה בכללותה , ולכן התייחסות כזו מצד החולה לרופא הופכת להיות שכיחה ....
אל הספר