פסיכופתולוגיה עוסקת בסימנים ובתסמינים המאפיינים את ההפרעות הנפשיות השונות . כמו ברפואה הכללית , גם את המבנה הנפשי נהוג לחלק לחלקים , שכן חלוקה זו מאפשרת לדון בבהירות רבה יותר בכל חלק . ואולם , בדומה לחלוקה בין מערכת הנשימה למערכת הלב , גם חלוקת המערכות הנפשיות היא מלאכותית , וקיים יחס גומלין ברור בין המערכות . בעוד שברפואה הכללית הסימנים והתסמינים הם גופניים , הסימנים בפסיכופתולוגיה הם בתחומי ההתנהגות או הרגש , ואלה ניתנים להסתכלות ולהערכה . היכולת להכיר את הסימפטומטולוגיה הנפשית היא מיומנות הנרכשת ככל מיומנות אחרת על-ידי אימון וניסיון . ישנן שלוש גישות בתיאור התסמינים הפסיכיאטריים : גישה אחת מתארת את התופעה תוך שימת דגש על הצורות השונות של התופעה האמורה . בגישה זו , נקודת המוצא היא הפתולוגיה או תיאור הליקוי . גישה שניה מתארת את הפתולוגיה כתהליך מתמשך , המאפשר אמנם הסתגלות , אך ברמה נמוכה יותר מהנורמה או מהרצוי . גישה זו נוטה להדגיש את המרכיבים ההתפתחותיים וההסתגלותיים של התופעות הפסיכופתולוגיות . גישה שלישית מדגישה את חקר הנורמה ומצביעה על הפתולוגיה כעל סטיה ניכרת מהנורמה .
אל הספר