ממשיכי דרכה של קליין בלונדון , הנאו-קלייניינים , הגדירו את עצמם כקבוצת הבלתי תלויים והעצמאיים . רונלד פיירברן , ( Ronald Fairbairn ) דונלד ויניקוט , ( Donald Winnicott ) מיכאל באלינט ( Michael Balint ) וג'ון בולבי ( John Bowlby ) העבירו את מוקד ההתייחסות מהפנטסיה הפנימית והדחף לסיפוק והפחתת המתח באמצעות אובייקט , אל עבר ההתקשרות עם האחר כמטרה בפני עצמה . המוקד עבר להסתכלות על איכות ההתנסות של היחיד ביחסים הבין-אישיים שלו עם הסביבה החיצונית . הם שמים דגש על האינטראקציות הממשיות בין הילד לאמו בשלבים הקדם-אדיפליים ועל ההיבט היצירתי של הילד . פיירברן הדגיש את הצורך הבסיסי להערכה ולקבלה כראשוני בחשיבותו . הדחפים הם מחפשי אובייקט , ולא מחפשי הנאה ופורקן . לפיכך התוקפנות היא תולדה של תסכול בקשר לאובייקט , ולא דחף ראשוני . ויניקוט הדגיש את חשיבות המרחב המאפשר של האם והאווירה האמפתית והמכילה ( Holding ) שלה , המאפשרת את סיפוק צורכי הילד . הוא קרא ליחסי אם אמפתיים ותומכים בשם " אימהות טובה למדי" . ( Good Enough Mothering ) יחסי אם כאלו מאפשרים התפתחות של עצמי אמיתי . ( True Self ) אינטראקציות אל...
אל הספר