בשירו של שמואל הנגיד "הים ביני ובינך / ' מתוך מחזור הקינות שכתב על מות אחיו יצחק , ניכר , שהמשורר ניצב בדברו את דברי השיר ובטענו את טענותיו על שפת הקבר ; ואם לא בממש , הרי בעיני רוחו . אמנם , דברי הצער על ריחוקו של האח המת יכולים להיאמר בכל עת ובכל מקום , אך הביקור בבית הקברות והעמידה לצד מקומו הפיזי של המת מעצימים ומחריפים את תחושת האובדן ואת חוסר הנסבלות של הניתוק . " אהה אחי , אני יושב / עלי קברך לעומתך / ' מקונן המשורר ומבטא את אחד הצרכים של המתאבל , בד בבד עם אחד הפרדוקסים של העמידה מול המוות : מצד אחד , מבקש המתאבל את קירבתו הפיזית המירבית של המת , ולכן הוא מרבה לבקר בבית הקברות ולהתעסק בקבר עצמו . שמואל הנגיד אף מתאר ישיבה על הקבר , שיש בה נוכחות ותביעת נוכחות חזקה יותר מאלה שיש בעמידה מול הקבר , שכן העמידה היא ארעית וקצרת רוח מן הישיבה : "אני יושב עלי קברך , " נאמר בטור הרביעי של השיר , "ואשב על קבורתך , " נאמר בטור השני . הישיבה , אם כך , אינה מטאפורית או אידיומטית אלא ממשית . הישיבה יש בה שמץ של השתקעות לזמן ממושך , לשיחת רעים , להסבה בשניים , וכיוב . ' מצד שני , דווקא ההתייצ...
אל הספר