את תיאורה של הדרך וקשייה תמסור לנו שרה , בשני מכתביה האחרונים אשר כתבה כשהגיעה לכפר גלעדי . את המכתב האחד שלחה לחברתה רבקה אדלר באיילת השחר , ואת השני - לחנה אחותה ולאחיה היקרים . כמשיחה לפי תומה , נגלית לנו שרה בפשטותה הכובשת - במסירות שאיננה יודעת גבולות - בהכרזתה השקטה ( בסוף המכתב לרבקה ) כי "שום דבר אינו עומד בפני הרצון , כי לולא היה לנו רצון חזק - אי אפשר היה ללכת בדרך קשה וארוכה כזו . " הלב נצבט כאשר קוראים אנו את 'התחזית' שלה - יום אחד לפני מותה - "בכלל , נדמה לי כי לא יהיה כבר כלום . כל כך שקט ... " הנה המכתב הראשון מן השניים : כפר גלעדי , י '' א אדר , תר פ" שלום רב לך רבקה ! הנני להודיעך כי עברנו בשלום את הדרך , והנני גם לתאר לך אותה . אני הרגשתי את עצמי רע לפני עוזבי את איילת [ השחר , [ מפני מה איני יודעת , אבל כך היה . אבל כאשר רק יצאנו לדרך , מצווים לא לדבר וללכת , החילותי להרגיש את עצמי יותר טוב . עברנו את האוהלים , נפגשנו עם החבריה שיצאו עם הנשק , הם עשו רושם מיוחד , כולם ישבו על הארץ , 29 שני המכתבים פורסמו על ידי ברנר ב'האדמה . ' מכתבה השני של שרה - אל חנה - שמור , במק...
אל הספר