והנה מגיעה שנת תשל"ד , ובעיצומו של יום הכיפורים פורצת המלחמה בדרום ובצפון . יונתן - כהרגלו - לא ממתין לקריאה . עולה על מדי , 'ב זורק תרמיל וכמה חפצים על הטנדר - והוא כבר בדרך לבסיס גדוד ההנדסה שלו , בצריפין . כאן נכונה לו אכזבה מרה - כי משום מה לא רצו לחייל אותו ולתת לו 47 תפקיד . יונתן חש פגוע , אובד עצות , ולא ידע את נפשו ... מלחמה - והוא 1 לא ישתתף ?? 'ישועתו באה לו מידידו הוותיק יוסי דרורי - שהיה מפקד פלוגה בגדוד חימוש - והנה כך מגולל הוא את סיפור המעשה הזה , אשר חיבר את שניהם יחד לחודשים הארוכים של המלחמה והשירות שנמשך אחריה : כשהגעתי לבסיס שלי בבאר יעקב , ביום הכיפורים אחר הצהרים , שלחו אותי למחסני החירום ב י מחנה עופרי ליד רמאללה , כדי לשלוח משם את הטנקים צפונה , לרמת הגולן . המצב שם היה נורא ; לא היו להם מצברים תקינים , לא היו מובילים , ואחרי שהרכבנו מצברים והטנקים הניעו , שלחו אותם לרמת הגולן על שרשראות ... זה לא יאומן , הבלגן שהלך בתחילת המלחמה ... 47 על פי סיפורו של יוסי דרורי - שיובא כאן מיד - היה הדבר בשל גילו "המבוגר , " ( הוא היה אז בן חמישים ושתיים . ( אך על פי המסמכים ...
אל הספר